החלטה בתיק בש"פ 5759/04

           פלוני חשוד בביצוען של עבירות פליליות אך טרם הוגש נגדו כתב אישום. המדינה מבקשת כי שמו וזהותו יפורסמו ברבים, ומנגד מבקש החשוד כי יוטל חסיון על שמו ועל זהותו. כיצד נכריע בין הניצים?

2.        העורר נחשד בביצוען של עבירות מין חמורות - מעשה מגונה, מעשה סדום ואינוס - בגופן של קטינות אחדות. עם מעצרו, ביום 6.6.04, עתרה המדינה לבית-משפט השלום כי יצווה צו וייאסר פירסום שמו וזהותו של העורר מחשש שמא עלול הפירסום לחבל בחקירה. בית-המשפט נעתר לבקשה. לאחר ימים אחדים, ביום 9.6.04, חזר בית-המשפט על החלטת איסור הפירסום, זו הפעם כדי שלא לפגוע בתקינותם של מיסדרי זיהוי. לא חלפו אלא ימים מספר, וביום 14.6.04 עתרה המדינה לבית-המשפט כי יבטל את צו איסור הפירסום וכי יותר פירסום פרטי זיהויו ותמונתו של העורר עוד בטרם יוגש כתב אישום לבית-משפט. טעם הבקשה: להמריץ ולעודד הגשתן של תלונות נוספות נגד העורר. בית-משפט השלום נעתר לבקשת המדינה, ומשדחה בית-המשפט המחוזי ערר על אותה החלטה הוגש הערר הנוכחי לבית-המשפט העליון. ביום 20.6.04 שמעתי טיעונים על-פה מפי באי-כוח בעלי-הדין, והחלטתי לדחות את הערר בהוסיפי כי נימוקי החלטתי יינתנו בנפרד. הגיעה עת נימוקים.

מיתווה נורמטיווי - כלל ופרט

3.        סוגיית פירסום שמו של חשוד בביצועה של עבירה פלילית טרם הגשתו של כתב אישום (להלן נכנה אותו - חשוד) מציבה לפנינו מיגוון שיקולים המושכים לעברים שונים. וההכרעה בין אותם שיקולים - בין על דרך העיקרון בין במערכת עובדות זו או אחרת - קשה ומביכה במקרים לא מעטים. אין פלא בדבר אפוא שהפתרונות אשר הועלו לאיזונים ולמישקלות בין השיקולים המתגוששים - פתרונות רבים ושונים הם. ראו, למשל, מאמרו המקיף והמעניין של איתן לבונטין, "על הסמכות להגביל פירסום שמות חשודים",  משפטים ל (תש"ס-1999) 249.

4.        עקרון-העל, העיקרון הפורש אברת-כנפיו על כל סוגיית הפירסום, הוא עקרון פומביות הדיון המשפטי. בימים שמכבר ישבו הזקנים לדין בשער העיר, וכמותו של השער הקדום כן הם בתי-המשפט בימינו שדלתותיהם פתוחות לרווחה לפני המבקשים לבוא בהם. ניהולו של משפט, של כל משפט - למעט חריגים - נעשה בפומבי, ופירסום ברבים של הנעשה והנשמע באולם בית-המשפט אינו אלא נגזרת מאותה פומביות. בכפיפות לשיקולי קיבולת זכאי כל אדם להיות נוכח לעת דיון באולם בית-המשפט, ופירסום הנעשה על מה שהתרחש באולם בית-המשפט כמו מרחיב הוא את האולם גם למי שלא היה נוכח בגופו לעת הדיון. פומביות  הדיון המשפטי - פומביות המשמיעה מעצמה פירסום - מקיימת צורך נעלה במערכת מימשל ומשפט פתוחה. הפומביות פירושה הוא - להלכה ולמעשה - שקיפות ההליכים בבתי-המשפט, ושקיפות מבטיחה בקרה שוטפת על הנעשה בבתי-המשפט. שקיפות ובקרה - אלו מילות הצופן.

           בתי-המשפט, שמא נאמר: השופטים בבתי-המשפט, יודעים כי עומדים הם לדין יום-יום שעה-שעה, וכדרכו של אנוש מתנהג העומד לדין כראוי למי שעומד לדין נוכח הכל.  בעשותו במלאכת השיפוט, לעולם יראה עצמו שופט כמו יושב הוא בבית זכוכית או בחלון ראווה הנשקף אל הרחוב; כל עובר-ושב רשאי להתבונן בו, לבחון אותו ולבקר אותו. וגם לשבחו ולהשתבח בו. בתירגומם של ערכים אלה לשפת המשפט מדברים אנו גם על חופש הביטוי וגם על חופש התקשורת כנגזר מזכות הציבור לדעת. אכן, התקשורת למיניה אינה אלא שלוחתו של הציבור. מהווה היא מעין מגבר-שמע ומגבר-ראיה לאירועים המתרחשים במקום מסויים ובזמן מסויים. ראו והשוו: ב"ש 298/86 ציטרין נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי-הדין, פ"ד מא(2) 337, 358. ועל דרך זה יכול כלל הציבור לדעת אם מתנהלים ההליכים המשפטיים באורח תקין. אלו הן השקיפות והבקרה החייבות להתלוות לכל המחזיקים בסמכות שלטון ואכיפה במדינה שאיפיונה הוא מישטר פתוח. לכל אלה ועוד, ראו והשוו: ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום, פ"ד מט(1) 318, 340; בג"ץ 6126/94 סנש נ' רשות השידור, פ"ד נג(3) 817, 830; בג"ץ 5771/93, 5807 ציטרין נ' שר המשפטים, פ"ד מח(1) 661, 673; ע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 444, 451-450; רע"א 3007/02 יואב יצחק נ' ארנון מוזס, פ"ד נו(6) 592, 597; ב"ש (חיפה) 659/90 פלוני נ' משטרת ישראל, פ"מ תשנ"א (2) 36.

           עד כאן - עקרון-העל של פומביות הדיון השיפוטי, וביטויו בהוראת סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה:

כך הוא גם כהוראת סעיף 68(א) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984:

5.        ככל עיקרון אחר במשפט, עקרון פומביות הדיון השיפוטי אף-הוא כופף עצמו לסוגי חריגים אלה ואחרים שמישקלם בנסיבות נתונות יכול שיהיה כבד ממישקלו. חריגים אלה באים אלינו מעברים שונים, ובהם שמירה על ביטחון המדינה ועל יחסי החוץ שלה, הגנה על המוסר, הגנה על ההליך השיפוטי ועוד (ראו הוראת סעיף 68(ב) לחוק בתי-המשפט). חריגים אלה מנחים אותנו, כל אחד ממקומו כל אחד מטעמו, כי בנסיבות אלו ואחרות לא ידון בית-משפט בפומבי אלא בדלתיים סגורות דווקא. ומשיידון הליך פלוני בדלתיים סגורות, לא יהא רשאי להיות נוכח בו אלא מי שהותר לכך. וגם מי שהותר לכך לא יהא רשאי לפרסם ברבים דברים ששמע או שראה לעת הדיון בדלתיים סגורות אלא ברשות בית-המשפט (סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט). חריגים אלה כולם, עיקר אחד קושר אותם אלה-לאלה, והוא: שלא יוכר חריג לעקרון הפומביות של הליך השיפוט אלא אם נמצא לו מעגן בחוק. כך מודיענו חגיגית סעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה, וזה דבר ההלכה: "הכלל הבסיסי הוא שאין פוגעים בעקרון פומביות הדיון, לרבות בדרך של איסור פרסום פסק-דין, אלא על-יסוד הוראה מפורשת בחוק או על-פי החלטת בית-המשפט מכוח עילות מפורשות שנקבעו בחוק" (ע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל, פ"ד נג(3) 714, 719). ועוד חשוב שנדע ונזכור: מדברים אנו בחריגים, ביוצאים מן-הכלל, וכנדרש מכך יש לפרשם על דרך הצימצום (פרשת וילנר, שם, 451, פרשת מרום, 341); "ולעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון" (פרשת מרום, 341).

6.        עקרון פומביות הדיון משמעו כלשונו: דלתות בית-המשפט פתוחות לרווחה, והבא בשערי בית-המשפט רשאי להיכנס באולם בית-המשפט ולהיות נוכח במהלך הדיונים. עקרון הפומביות משמיע, כמובן מאליו, זכות לפרסם דברים שנאמרו בבית-המשפט, ועל דרך זו כמו להרחיב את אולם בית-המשפט גם למי שלא נכחו במקום בגופם. ואולם יש שתיעשה הבחנה בין הליכים המתנהלים בבית-המשפט לבין פירסומם ברבים; פירוש: ההליכים יימשכו ויילכו כסדר אך ייאסר על פירסומם ברבים. וגם כאן יכריעו שיקולים מיוחדים שנעמוד עליהם בהמשך דברינו להלן.

7.        כללם של דברים: עקרון-יסוד הוא בדרכי פעולתו של בית-משפט, שהדיונים בו יהיו דיונים פתוחים, שבית-המשפט ידון בפומבי. בצידו של עקרון-יסוד זה יימצאו חריגים שנקבעו בחוק, ובאותם מקרים ידון בית-המשפט בדלתיים סגורות ולא יבואו באולם בית-המשפט אלא מי שהותרו במפורש לכך. במקביל לעקרון פומביות הדיון ולחריגים לו יימצא עקרון פירסום הליכי בית-משפט והחריגים לו. פומביות הדיון משמיעה מעצמה היתר לפירסום הליכי בית-המשפט, אך בצד היתר זה נקבעו בדין חריגים ולפיהם אסור במקרים אלה ואחרים פירסומם של הליכי בית-משפט, כולם או מיקצתם.

8.        עד כאן - העקרונות, ומכאן להוראות החוק שלענייננו. מדברים אנו בשאלת פירסום שמו של חשוד, ועד שנידרש לשאלה אימתי ובאלו נסיבות יורה בית-משפט על פירסום שמו של חשוד - או על איסור פירסום שמו - הבה נתבונן מקרוב בהוראות החוק שלעניין.